גזר דין בתיק תפ"ח 1168-08

הנאשם הורשע ביום 17.1.13, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן, בן שני אישומים, המייחס לו עבירות של אימונים צבאיים אסורים, לפי סעיף 143(א) לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"); עבירות נשק (נשיאת נשק), מספר עבירות לפי סעיף 144(ב) לחוק ועבירה של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק.

הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.

הנאשם עצור מיום 2.8.08.

באישום הראשון,  הורשע הנאשם, בכך שבשנת 2001, במועד כלשהו, השתתף במחנה אימונים של הגדודים שנקרא: "טלאאע שוהדא אלאקצא", באחריותו של ג'יהאד אלעמרין, מי שהיה אחראי הגדודים בסג'עיה בעזה. באימון השתתפו כ- 60 איש במשך כחודשיים וחצי, פעילי הגדודים.

במסגרת מחנה האימונים עברו הנאשם ויתר הפעילים אימוני כושר, למדו לפרק ולהרכיב רובים מסוג קלצ'ניקוב ו- M16, והתאמנו לקלוע למטרה ברובים אלו. בתום הקורס השתתף הנאשם יחד עם הפעילים האחרים שנטלו בו חלק בפעילות חוליה שנקראה על שם גי'האד אלעמארין, שנהרג סמוך לסיום האימונים. במסגרת הפעילות בחוליה השתתף הנאשם בתהלוכות ופסטיבלים, במהלכם נשא הנאשם רובה מסוג קלצ'ניקוב.

בהמשך לאימונים הנ"ל, בסמוך לסוף שנת 2003, פנה הנאשם לאחמד חילס, המכונה "אבו מאהר", שהינו פעיל בכיר של הפת"ח ובגדודים וקרוב משפחתו של הנאשם וביקש ממנו נשק.  לאחר מספר פניות, נתן אחמד חילס לנאשם רובה מסוג קלצ'ניקוב. לאחר מכן רכש הנאשם כדורים והתאמן בירי ברובה. לאחר מכן, מתחילת שנת 2004 שימש הנאשם כמלווה של אחמד חילס, כשהוא נושא את הנשק עימו, במסגרת הפעילות בגדודים. במהלך פעילות זו, הדריך הנאשם מאבטחים נוספים - פעילי הגדודים על אופן השימוש בנשק מסוג קלצ'ניקוב, אותו נשאו במהלך פעילות האבטחה.

במעשיו אלו, עבר הנאשם אימונים צבאיים אסורים ובמספר אירועים נשא נשק ללא רשות על פי דין.

באישום השני הורשע הנאשם, בכך שבמועד כלשהו בשנת 2004, הגיע הנאשם לאוסמה אלחסומי (להלן: "אוסמה"), שהינו פעיל הארגון וביקש ממנו שייתן לו מטול ופצצת מרגמה, על מנת לעשות בהם שימוש במסגרת החוליה שהוא היה אחראי עליה ולשגר את הפצצה לעבר ישראל, על מנת לגרום למות אזרחים ישראלים, משום היותם ישראלים. לבקשתו של אוסמה, מסר לו הנאשם כסף שאסף מרמזי ומפעילים אחרים בחולייה כתשלום עבור האמל"ח. הנאשם קיבל מאוסמה בתמורה שתי פצצות מרגמה ומטול . סמוך לאחר מכן, יצאו הנאשם, חברי החוליה ואוסמה על מנת לשגר את הפצצות לעבר ישראל, זאת על מנת לגרום למותם של אזרחים ישראלים בשל היותם ישראלים ובכדי לפגוע בביטחון המדינה.

בהגיעם לאזור אלמנטאר שבעזה, עם הפצצות והמטול, הכין אוסמה את המטול והפצצות להפעלה וכולם ירו שתי פצצות לעבר ישראל. פצצה אחת נורתה לעבר ישראל, אולם הפצצה השנייה ששוגרה, לא צלחה. במעשיו אלו, ניסה הנאשם לגרום למותם של אזרחים ישראלים משום שהם ישראלים, דבר שיש בו כדי לפגוע בביטחון המדינה.

הטיעונים לעונש

במסגרת הטיעונים לעונש, ביקשה ב"כ המאשימה להחמיר עם הנאשם ולהשית עליו עונש מאסר בפועל מרתיע, לתקופה משמעותית, במתחם שבין 20-25 שנות מאסר, בגין העבירות המיוחסות לו.

לטענת ב"כ המאשימה, חומרת המעשים שביצע הנאשם נובעת מהעובדה שהנאשם פעל במסגרת ארגון טרור, אשר שם לו למטרה לפגוע במדינת ישראל, חייליה ואזרחיה החל משנת 2001, ואין המדובר במי שמעד באופן חד פעמי. הנאשם עבר אימונים צבאיים שנמשכו על פני תקופה ארוכה, במהלכם התמקצע בשימוש ברוס"ר מסוג קלצ'ניקוב ועבר אימונים מטעם ארגון הטרור. הנאשם השתמש בהכשרה שרכש בתפעול נשק והציע עצמו כמלווה של פעיל בכיר של ארגון הטרור, כשהוא מודע לתפקידו של האדם אותו הוא מאבטח, ובכך תרם את חלקו בביסוס של הארגון ואפשר בעצם פעולת האבטחה את פעילותו של אותו בכיר. הנאשם אף תרם מהידע שצבר במהלך האימונים והדריך את מאבטחיו של 'אבו מאהר' אודות תפעול הנשק, המשמש אותם לאבטחה, והביא לכך שהאבטחה תהיה אפקטיבית ושידעו להשתמש בנשק אם יידרשו לכך.

הנאשם אף שיגר יחד עם אחרים שתי פצצות מרגמה, כאשר בפועל רק אחת מהן שוגרה לעבר ישראל, והדבר מלמד על האידיאולוגיה המסוכנת של הנאשם, אשר העלה את מדרג החומרה של מעשיו. הנאשם פנה לאוסמה במסגרת תפקידו כאחראי חוליה שהוקמה על ידו, ואין מדובר בנאשם שנגרר למעשה, אלא לנאשם בעל תפקיד ממשי בארגון, במסגרתו פעל ויזם ניסיון לרצוח ישראלים. 

במעשיו, הנאשם בז לערך חיי אדם ועשה כל שלאל ידו בכדי לקטול חיי ישראלים, כאשר הוא אינו בוחל באמצעים ואוסף כסף מחברי החוליה לצורך רכישת הפצצות ששוגרו לעבר ישראל, אותם אף שיגר בעצמו. כמו כן, במעשיו פגע הנאשם בערך חברתי נוסף - בריבונותה של מדינת ישראל, שהנאשם ערער על קיומה.

מידת הפגיעה הינה חמורה ועל כך צריך למצות עם הנאשם את הדין, שכן הנאשם פעל מתוך אידיאולוגיה ברורה נגד בטחון מדינת ישראל, תושביה ואזרחיה, הכשיר עצמו מבחינת ידע שרכש על תפעול נשק, והדבר שימש אותו באבטחת הפעיל הבכיר ובהקמת חולייה צבאית.

ריבוי המעשים של הנאשם מהווה אף הוא נסיבה לחומרה, שכן כל אחד מהאירועים בהם הורשע הנאשם נועד להגדיל את הסבירות לפגיעה בערכים מוגנים. לאור זאת טענה ב"כ המאשימה, יש להטיל עונשי מאסר נפרדים , על מנת לשקף את הסלידה ממעשים מעין אלה ועל מנת להרתיע את הרבים, לאור הקלות הבלתי נסבלת בה ארגוני טרור שמים ידם על אמל"ח רצחני ומכוונים לפגוע במדינת ישראל, חייליה ואזרחיה. 

ב"כ המאשימה הפנתה לאסופת פסיקה לעניין העונש הראוי, ממנה ביקשה ללמוד על רמת ענישה מחמירה שהוטלה על מי שביצע עבירות כגון אלה שביצע הנאשם, כאשר לטענת ב"כ המאשימה בע"פ 5269/11 אג'בריה נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט, כי אין לעשות הבחנה בין פצצת מרגמה לטיל , שכן החומרה שבשיגור חד היא ופוטנציאל הנזק חד הוא.

באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, ב"כ המאשימה הפנתה לע"פ 9349/07 אסמעיל חאמד נ' מדינת ישראל (2008), מיום 6.3.13, שם צוין, כי בסוג זה של עבירות, הנסיבות האישיות של הנאשם מתגמדות,לנוכח חומרת המעשים, הסיכונים הטמונים בהם, והרתעת הרבים  על ידי השתת עונשים חמורים מפני מעורבות בפעילות טרור. ף שהנאשם לא ניהל הוכחות, יש לייחס משקל מופחת לחסכון בזמן שיפוטי, שכן הודאתו במסגרת הסדר הטיעון ניתנה בשלב מאוחר של ההליך, לאחר תחילתה של פרשת ההגנה.

ב"כ הנאשם טען מנגד, כי אין להחמיר עם הנאשם ולהסתפק בתקופת מעצרו עד כה. לדבריו, הנאשם הינו יליד 1985, אשר הודה בכתב אישום מתוקן, נטל אחריות למעשיו והביע חרטה על מעשיו.